Ecclesiastes 3
1 To every thing there is a season, and a time to every purpose under the heaven:
| לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים |
2 A time to be born, and a time to die; a time to plant, and a time to pluck up that which is planted;
| עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע |
3 A time to kill, and a time to heal; a time to break down, and a time to build up;
| עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות |
4 A time to weep, and a time to laugh; a time to mourn, and a time to dance;
| עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד |
5 A time to cast away stones, and a time to gather stones together; a time to embrace, and a time to refrain from embracing;
| עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק |
6 A time to seek, and a time to lose; a time to keep, and a time to cast away;
| עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך |
7 A time to rend, and a time to sew; a time to keep silence, and a time to speak;
| עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר |
8 A time to love, and a time to hate; a time for war, and a time for peace.
| עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום |
9 What profit hath he that worketh in that he laboureth?
| מה יתרון העושה באשר הוא עמל |
10 I have seen the task which God hath given to the sons of men to be exercised therewith.
| ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו |
11 He hath made every thing beautiful in its time; also He hath set the world in their heart, yet so that man cannot find out the work that God hath done from the beginning even to the end.
| את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם--מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף |
12 I know that there is nothing better for them, than to rejoice, and to get pleasure so long as they live.
| ידעתי כי אין טוב בם--כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו |
13 But also that every man should eat and drink, and enjoy pleasure for all his labour, is the gift of God.
| וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו--מתת אלהים היא |
14 I know that, whatsoever God doeth, it shall be for ever; nothing can be added to it, nor any thing taken from it; and God hath so made it, that men should fear before Him.
| ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו |
15 That which is hath been long ago, and that which is to be hath already been; and God seeketh that which is pursued.
| מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף |
16 And moreover I saw under the sun, in the place of justice, that wickedness was there; and in the place of righteousness, that wickedness was there.
| ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע |
17 I said in my heart: 'The righteous and the wicked God will judge; for there is a time there for every purpose and for every work.'
| אמרתי אני בלבי--את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם |
18 I said in my heart: 'It is because of the sons of men, that God may sift them, and that they may see that they themselves are but as beasts.'
| אמרתי אני בלבי--על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם |
19 For that which befalleth the sons of men befalleth beasts; even one thing befalleth them; as the one dieth, so dieth the other; yea, they have all one breath; so that man hath no pre-eminence above a beast; for all is vanity.
| כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל |
20 All go unto one place; all are of the dust, and all return to dust.
| הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר |
21 Who knoweth the spirit of man whether it goeth upward, and the spirit of the beast whether it goeth downward to the earth?
| מי יודע רוח בני האדם--העלה היא למעלה ורוח הבהמה--הירדת היא למטה לארץ |
22 Wherefore I perceived that there is nothing better, than that a man should rejoice in his works; for that is his portion; for who shall bring him to see what shall be after him?
| וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו |
