תהילים 42

1 למנצח משכיל לבני-קרח ב כאיל תערג על-אפיקי-מים-- כן נפשי תערג אליך אלהים

For the leader. A maskil of the Korahites. Like the hart which longs for brooks of water, I long for you, God.

2 צמאה נפשי לאלהים-- לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלהים

I thirst for God, for my living God. When shall I enter in, and see the face of God?

3 היתה-לי דמעתי לחם יומם ולילה באמר אלי כל-היום איה אלהיך

My tears have been my food by day and by night; for they say to me all the day long, ‘Where is your God?’

4 אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי-- כי אעבר בסך אדדם עד-בית אלהים בקול-רנה ותודה המון חוגג

My heart floods with sorrow, as I call to mind: how I used to pass on with the throng, at their head, to the house of God, with glad shouts and giving of thanks, in the throng who kept festival.

5 מה-תשתוחחי נפשי-- ותהמי עלי הוחלי לאלהים כי-עוד אודנו-- ישועות פניו

Why am I downcast? Why this moaning within me? Hope in God; for yet will I praise him, my help, my God.

6 אלהי-- עלי נפשי תשתוחח על-כן--אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער

I am sunk in my misery; I will therefore call you to mind from the land of Jordan and Hermon, the mountain Mizar.

7 תהום-אל-תהום קורא לקול צנוריך כל-משבריך וגליך עלי עברו

Flood is calling to flood at the noise of your cataracts; all your waves and your breakers have passed over me.

8 יומם יצוה יהוה חסדו ובלילה שירה עמי-- תפלה לאל חיי

In the day I cry to the Lord to summon his kindness; and the song that I sing in the night is a prayer to the living God.

9 אומרה לאל סלעי-- למה שכחתני למה-קדר אלך-- בלחץ אויב

I say to God my rock, ‘Why have you forgotten me? Why must I walk so sadly, so hard pressed by the foe?’

10 ברצח בעצמותי-- חרפוני צוררי באמרם אלי כל-היום איה אלהיך

It pierces me to the heart to hear the enemy’s taunts, as all the day long they say to me, ‘Where is your God?’

11 מה-תשתוחחי נפשי-- ומה-תהמי עלי הוחילי לאלהים כי-עוד אודנו-- ישועת פני ואלהי

Why am I downcast? Why this moaning within me? Hope in God; for yet will I praise him, my help, my God.